איך בלוג נולד...

לאחרונה, הפוליטיקה שתמיד הייתה חלק מענייני, הפכה להיות דבר שמעסיק אותי ימים כלילות. דעותי אומנם מגיעות מבית המדרש השמאלני אך כדי לעצב אותן באמת אני מתעמת עם עצמי וגם עם מי שמתנגד להשקפת עולמי ומנסה לבצע חקירה בלתי נגמרת של העובדות ההיסטוריות והעכשיויות.
לאחרונה, קולות שאני מעריך מאוד (ואתם יודעים מי אתם) מתעקשים שמצאתי את ייעודי בחיים והגיע הזמן שאפסיק לקשקש באינטרנט ואתחיל לחשוב מעכשיו על עתידי הפוליטי.

כשהדבר נאמר בהומור זה היה נחמד. כשצורף אליו מבט מעמיק ורציני. נבהלתי. הייתכן שהפכתי מאנרכיסט פוחז לפוליטיקאי בפרק הזמן הקצר שבין התיכון לאוניברסיטה?

אל חשש, התשובה היא לא.

אני חייב להודות, המחשבה על שינוי כיוון נבחנה אצלי בכובד ראש (כמו שלצערי אני שוקל כמעט הכל) מצד אחד אין ספק שאני לא מרוצה (בלשון המעטה) מהמצב בישראל. אין כמעט תחום שקשור במצב הקולקטיבי שלנו פה שאני חושב שמתנהל כראוי. כביכול, המקום הראוי לכל מי שהרצון לשינוי בוער בעצמותיו הוא בין מסדרונות הכנסת, שם רעיונות ואידיאלים הופכים למציאות. ומי ראוי לפעול שם בשמי יותר ממני?!

כביכול...

כשהשתחררתי מהצבא, אבא אמר לי משהו שאני זוכר טוב מאוד, הוא אמר לי שעכשיו אני הועלתי בדרגה, לדרגה אחת מעל הרמטכ"ל,  לאזרח.

המשמעות של דמוקרטיה (צורת שילטון שהיא ללא ספק רב הטובה ביותר שבנמצא, או לפחות הגרוע הכי פחות), למרות שרבים שוכחים, היא שלטון העם. לא שלטון הרוב. משמעות הדבר היא, שנבחר ציבור הוא אינו שליט אלא נשלט. הוא עובד שלי ושלכם ועושה דברינו.

למה שאני ארצה להמעיט בערכי כך? להפוך להיות עובד של הציבור? כזה שצריך לשקול לגבי כל צעד שהוא עושה וכל מילה שהוא אומר איך אלה יתקבלו בקרב ציבור בוחריו. כזה שבהגדרה נאלץ להגיד אמת רק כשזאת עובדת לטובתו...

האופוזיציונר החביב עלי אמר לי מתישהו, שבעצם אני לא רוצה לשנות את השלטון אלא את העם. ואני אומר שהם אחד.
למרות כל הביקורת, הדמוקרטיה הישראלית היא אולי הדמוקרטיה הכי דמוקרטית בעולם. אני חושב שברמה הפוליטית כנסת ישראל היא מראה מדיוקת מאוד של החברה הישראלית.

ססמאות, אמנות ישנות, אמוציות, בורות, חשיבה רדודה ושמרנית, חוסר תיכנון, חוסר הבנה בסיסי וחיפוש אחר פתרונות 

קסם. ככה נראה הדיון הפוליטי הציבורי בישראל. ולצערי הרב, ככה גם נראת הכנסת שלנו.

הוא צדק, אני רוצה לשנות את החברה הישראלית. לעומת פוליטיקאים שעסוקים בלהתאים את עצמם לרוחות הנושבות בציבור, אני באתי לעשות פה רוח...

לפני הכל, אני מאמין שהגיע הזמן שהציבור הישראלי יחזור לשורשיו. שורשים של דורות על גבי דורות של חיפוש עצמי וחברתי אחרי המוסר העליון והצדק. רבים מתייחסים למילים "העם הנבחר" כאל בחירה של אלוהים בנו.
אני מתנגד למחשבה הזאת לחלוטין, אנו העם הנבחר כי אנחנו בחרנו בעצמנו, כשהמצאנו את האלוהים שברא אותנו בדמותנו (אני מתנצל בפני מי שאמונתו נפגעת מדברי, אבל זאת אמונתי ותאלצו לכבד אותה כפי שאני מכבד את שלכם) בעצם המצאנו את האידיאל.
כבר לפני אלפי שנים, אבותינו ואמהותינו החליטו להעמיד כנגד עיניהם את השלמות. את מי שיודע בלי ספק מה נכון ומה לא, מהו הצדק ומהו המוסר. קבענו שאנו נבראנו בדמותו כדי להזכיר לעצמנו שעלינו לשאוף להיות כמוהו. מושלמים רוחנית.
המרדף הזה אחרי האלוהות התחיל מזמן ונמשך ברצף מאז. דורות על גבי דורות של הוגים יהודים חיפשו את המוסר המוחלט, את המידה הטובה ואת הצדק. (לצערי, משום שאני מייצג כישלון מוחלט של מערכת החינוך איני יודע עליהם דבר מלבד זאת). 

שורשינו הם החיפוש אחר האמת של העולם בתוך עצמנו.

לצערי, כשאני מסתכל על הציבור בישראל, אני לא רואה את זה יותר. כל קשר בין אותו עבר זוהר להווה האפור שלנו מקרי ביותר.

לעומת האסכולה האנטי-דמוקרטית שאוהבת לעשות רעש במסדרונות הכנסת אני לא מבקש שכולם יחשבו כמוני. אוי כמה שהעולם היה משעמם (ומושלם) אם זה היה קורה.
אבל אני כן הייתי רוצה לשמוע דעות חכמות ומגבשות. קריאה נכונה של הפוליטיקה הפנימית והמדינית שלנו. חיפוש אחרי מוסר וצדק.
 ההתעסקות שלי בפוליטיקה, הטרחנות הבלתי נגמרת שלי מעל דפי הפייסבוק והדחיפה של חברים ומכרים לעבר דיונים פוליטיים לא נועדה כדי לשכנע את כולם פה שאני צודק. אלא להאיר באור בוהק על העובדה שרובנו ככולנו מדברים מהתחת. יורים ססמאות ומשפטים מתוחכמים וחושבים שאנחנו ממש חכמים.
וזה במקרה הטוב...

הבלוג שלי הוא החיפוש של עצמי. בעולם שבו הכל פוליטיקה, מאיכות האויר שאנו נושמים, מחיר וטיב האוכל שאנחנו אוכלים, דרך החינוך והאופי של הילדים שלו ועד עתידינו ועתיד העם שלו כל דבר ודבר שקורא ביומיום של כולנו מושפע מהפוליטיקה שלנו. זה המחיר של לחיות כחלק מחברה. ואם נרצה או לא, כבני אדם תמיד נחיה בחברה כזאת או אחרת. בעולם שלנו שהוא פוליטי, לפני הכל החיפוש אחרי עצמי הוא חיפוש אחרי המוסרי והצודק בעיני, וזאת הפוליטיקה שלי.
תקוותי היא לגרום למי שיקרא בבלוג לחשוב בעצמו. לקרוא דעות מנוגדות. להכיר את האידיאולוגיות והאסכולות מחשבה של החברה שלנו.
אנחנו חיים בתקופה נפלאה. כמעט (אם לא כל) הידע שהציוויליזציה האנושית צברה באלפי שנותיה נמצא היום מרחק של קליק (או ליטוף) מאיתנו. ובכל זאת אנחנו בוחרים לברוח לעולם האסקפיזם חסר התועלת.

אני מקווה שתצטרפו אלי. תברחו מהבריחה ותחפשו את האמת שלכם ותלכו איתה בכל הכח.

האם מפה תצא הקריירה הפוליטית שלי יום אחד? מי יודע, (אבל כנראה שלא) דבר אחד בטוח, אני רוצה שכשאני אמות (בשיבה טובה ב"ה) אני אסתכל על חיי ואדע שנהינתי מחיי אבל גם אאמין שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לעזוב את העולם הזה מקום קצת יותר טוב משהוא היה כשהגעתי. ואני מאמין שאת זה עושים מלמטה. כאזרחים. ולא כפוליטיקאים.

מקווה שיהיה מעניין.